<h1>ראבי"ה סימן קצ"ג</h1>
<h2>דף סא:</h2>
בפרק האשה האי מאן דמיתביד ליה חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא וכו'. והואיל ואתא לידי נכתוב מקצת עניני כלאים. בתוספתא דמנחות [פ"ט ה"ו וה"ז] תולעת שני זהו מן התולעת שבהרים הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה שש זה פשתן הביאה מן קנבוס פסולה, אלמא דקנבוס אין בו משום כלאים, להוציא מרבותינו האוסרים. ותניא במסכת כלאים [פ"ט מ"א] צמר גמלים וצמר רחלים שט[ר]פן זה בזה אם רוב רחלים אסור וכן פשתן וקנבוס שטרפן. והא שלא פריך בפרק [ב'] דזבחים [י"ח ע"ב] ואימ[א] קנבוס שעולה בד בבד, משום דפשיטא ליה שלא היו קנבוס ומשי בבגדי כהונה, שלא היו אלא מתכלת שהיא עמרא ומש[ש] דהיינו כיתנא, ולהכי פריך ואימא עמרא, ולא מפני שפשתן וקנבוס הכל אחד, ואע"פ שדומים זה לזה.
שמעתי בשם רבותי שהיו אוסרין לבנות ישראל להכניס צילצול של צמר בתוך המצנפת לצנוף סביב ראשן, כי המצנפת היא של פשתן, והם רגילות לקשור הצילצול בשני קשרים והוה כקשר של קיימא, כדאמרינן בפרק התכלת [ל"ט ע"א] שמע מינה קשר עליון דאורייתא דאי סלקא דעתך דרבנן למאי איצטריך רחמנא למישרי כלאים בציצית וכו', והתם הוא תוחב נמי הציצית בתוך הכנף כמו הצילצול במצנפת. ודוגמת זה אע"ג דלא דמי ממש, מצא[תי] בשם רבינו תם תשובה. וזה לשונו על הכלאים בבגד, מריביו ילבשו בושת ויעטו כלאים בכליהם, כי האמנם בתוספתא [כלאים פ"ה ה"ט] שלנו מצאתי חלוק [של צמר] שנפרם ופרפו בחוט אסור, ולא יותר. ופירושו כן הוא, חלוק שנפרם, כמו בגדיו יהיו פרומים [ויקרא י"ג], ופרפו בחוט, [של פשתן], שסתם חוט של פשתן הוא, ולכך לא חשש לומר בחוט של פשתן, [כי] בכל מקום הוא אומר בחוט של צמר. ועוד אפי' מפרש במקום אחר, [כאן] אין צריך [לפרש], שהרי כבר הזכיר צמר, וסתם חוט שאסור בו הוא של פשתן. ונראה שהא קא משמע לן [ה]ברייתא דפריפה חבור הוא לכלאים, כי ראיתי מקומות כתוב שם אסור משום כלאים ויוצאים בהם בשבת, וכמו כן אמר כאן כי פריפה אוסרת בכלאים, דחיבור גמור הוא, שהרי יוצאים בו בשבת, כדתנן [שבת ס"ה ע"א] מדיות פרופות. ולדברי האומר ופרפו בחוט של צמר ושל פשתן תיקשה ליה אמאי נקט חלוק של צמר שנפרם ופרפו אסור, תיפוק ליה דאסור משום החוט לבדו שהוא שעטנז, וחלוק של צמר ופריפה כדי נסבה, שהרי אפי' לא היה שם חלוק ולא היה החוט בפריפה היה אסור החוט לבדו, דהכי אמרינן בעלמא [יומא ס"ט ע"א] שמא תכרך לו נימא על בשרו, הרי לך אפי' נימא אסור בכלאים. וטעות גמור בספרים, ומקלם יגיד להם ואמרו לעיונם הקיצור. כך נראה לי. ועוד לדבריהם כלאים בציצית אמאי איצטריך למשרי. ידעתי כי זאת עמו ולכן לא חשתי להאריך. עד כאן התשובה. ואני פסקתי עמו בחבור זה בפרק במה טומנין.
